"זוג" ו"זוגיות" בשפה העברית

הפוסט הזה מתבשל בי כבר תקופה, פוסט על המינוח "זוג" ו"זוגיות" בשפה העברית והמשמעויות והמטענים החברתיים והאישיים שיושבים שם.

במקום בו אני נמצאת היום, נהיה לי יותר ויותר קשה ולא נוח עם המינוחים האלו – "זוג" ו"זוגיות".

המילה "זוגיות" עצמה נהייתה עבורי מעיקה. "זוגיות" – המילה הזו מיד מעלה בראשי ים של מטעני הנחות, תבניות חשיבה די מוגדרות, ציפיות חברתיות נוקשות והנחות מוצא לגבי מחויבויות ולמקום של כל אחד ואחת בתוכה. כשחושבים על "זוגיות" קופצות לראש תבניות מוכרות כל כך: מחויבות מונוגמית בלעדית, מגורים משותפים תחת קורת גג אחת, ציפיות "טבעיות" לנישואין וילדים בעתיד, חלוקת תפקידים מסורתית בין "גבר" ו"אישה" בתוך הזוגיות ההטרוסקסואלית – ועוד ועוד.

לעומת זאת, המונח "מערכת יחסים" מרגיש לי אחרת לגמרי – הרבה יותר אמורפי, פתוח לפרשנויות, כמעט נטול מטענים חברתיים, ציפיות והנחות מוצא דיפולטיביות. "מערכת יחסים" אינה נושאת בחובה הנחה מראש לגבי מספר המשתתפיםות בה, אינה מכתיבה קבעון לגבי אופני התנהלות, אינה מחייבת חיים משותפים או הפרדה, אינה מצמצמת את מידת וסוג הרגש, ואינה מגדירה מראש מיניות או רומנטיקה. להפך – המונח הזה מאפשר דרגת חופש גבוהה במיוחד לצקת לתוכו כל מרכיב אפשרי ובמינון המתאים למשתתפיםות, וגם להשאיר מרחב פתוח לשינוי, זרימה, וביטוי עצמי ייחודי.

ברור שהמון א.נשים שמגדיריםות עצמםן ב"זוגיות" מתנהליםות בצורה מאד פתוחה, זורמת, ומגדיריםות לעצמםן מחדש את התוכן והמרכיבים של "זוגיות" – במיוחד בקבוצה ליברלית ופתוחה זו. אבל אני מדברת על מה קופץ מיד לראש של רוב הא.נשים כשאני אומרת להםן "אנחנו בזוגיות" לעומת "אני במערכת יחסים". במקרה הראשון מייד מופיעה במוחם חבילה שלמה של הנחות חברתיות מאד ברורות ומובחנות. במקרה השני – מייד עולה חבילה של שאלות...

בשלב בו אני נמצאת היום... אני מעדיפה את השאלות... אני רוצה את השאלות. גם מהסביבה, גם ממני לעצמי, וגם מעצמי כלפי הסביבה.

אם כן, המילה "זוגיות" טעונה בהנחות חברתיות רבות, אך גם המילה "זוג" עצמה מעוררת בי אי נוחות:

קודם כל, המילה "זוג" נוטה למחוק אותי קצת כאדם נפרד ועומד בפני עצמו. היא נותנת לי משנה חשיבות ותוכן רק כחלק מ"זוג", כאילו אין לי קיום או ערך מחוץ לקונסטרוקציה הזו. אני הופכת ל"צלע" בזוג, ולא לאינדיבידואל בפני עצמי.

שנית, אני לא מרגישה "חלק מזוג" – כי מערכת היחסים שאני נמצאת בה כיום היא חלק מרשת מערכות יחסים סבוכה ומסועפת, ובמרכזה, עבורי, נמצאת רק אני, לא שום "זוג". אני אינני רק "חלק מזוג", אני אישה שלמה בפני עצמי, העומדת במרכז עולמי, ומקיימת מערכות יחסים משמעותיות עם מספר א.נשים שונים, כל אחד ואחת מהםן חשובים לי לא פחות - גם אם טיב הקשר או אופיו שונה.

מזדהים? חשים ההפך? מחשבות אחרות? נוספות? אשמח מאד לשיתופים ושיקופים 😊

שימו לב, כתבתי על חוויתי האישית ומערכות היחסים שלי. אין פה אמירה אחת אפילו על איך אחריםות חוויםות את מערכות היחסים שלהםן. כן, יש כאן אמירה על איך אני חווה תפיסות חברתיות כלפי, כשאני משתמשת במינוחים מסוימים. אין כאן שום ניסיון להכליל את החוויה של אחריםות בהקשר הזה. אודה לכםן אם תשתדלו לנסח תגובותיכםן באופן דומה, אני כן מאד מעוניינת לקרוא חוויות של אחריםות בהקשר הזה.